פסק-דין בתיק ע"פ 8291/05

           ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ג' קרא) מיום 28.8.2005 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 40145/05.

1.        המערערים הואשמו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ניסיון לסיכון חיי אדם ושינוי זהות של רכב (ת"פ 40145/05). הדיון בעניינם של המערערים נקבע ליום 15.6.2005, בפני השופט ג' קרא. באותה פרשה עובדתית היה מעורב גם אחד לבקוביץ', שאף נגדו הוגש כתב אישום (ת"פ 40146/05). הדיון בעניינו של לבקוביץ' נקבע ליום 16.6.2005,  בפני השופט ג' קרא; בדיון בעניינם של המערערים, ביום 15.6.2005, הסב בית המשפט את תשומת לב המשיבה לכך ששני התיקים (40145/05 ו-40146/05), שעוסקים באותה פרשה עובדתית, אינם יכולים להישמע בפני אותו מותב. המשיבה הגיבה כי היא ערה לכך ושצעדיה בעניין יישקלו לאור עמדתו של לבקוביץ' במשפטו הוא. למחרת, במהלך הדיון בעניינו של לבקוביץ', ביקשה המשיבה להעביר את עניינו למותב אחר. זאת, על מנת ששני התיקים העוסקים בפרשה עובדתית אחת לא יידונו בפני אותו מותב. בקשת המשיבה התקבלה. בהחלטת השופט ג' קרא מאותו יום הועבר עניינו של לבקוביץ' למותב אחר.

2.        המערערים, שלא היו מיוצגים באותה עת, ביקשו לפסול את בית המשפט (ביום 23.6.2005). לטענתם, בדיון מיום 15.6.2005 הודיע בית המשפט למשיבה כי עליה לבחור איזה מבין שני התיקים יידונו בפניו. למחרת בחרה המשיבה להעביר את עניין לבקוביץ' לשופט אחר. התנהלות זו, לשיטתם של המערערים, יצרה תחושה לפיה משפטם יתנהל אצל שופט שנוח למשיבה. טעם נוסף לבקשת הפסילה מונח באמירת בית המשפט באותו דיון כי אין מניעה מבחינתו - על אף קיומה של הילכת קינזי - להעיד את לבקוביץ' במשפטם של המערערים טרם סיום משפטו הוא.

3.        המשיבה התנגדה לבקשת הפסילה. לטענתה, בקשת הפסילה התבססה על תחושות סובייקטיביות של המערערים. היא לא העלתה חשש אובייקטיבי. אין ממש בטענות בדבר בחירת מותב. בנסיבות שנוצרו לא היה מנוס אלא לבקש את העברת אחד התיקים. ייצוגם של המערערים לא הוסדר באותה עת. על כן, ביקשה המשיבה להעביר את עניינו של לבקוביץ'; באשר לטענות בדבר תחולת הילכת קינזי על עניינם של המערערים גרסה המשיבה כי בית המשפט רק הביע את עמדתו בעניין ולא הכריע. מכל מקום, מדובר בשאלה דיונית שאינה מהווה עילת פסלות.

4.        בית המשפט דחה, ביום 28.8.2005, את בקשת הפסילה. נקבע, כי שני התיקים הובאו לפני אותו מותב בשל היותם עוקבים במספרם הסידורי. על כן, בדיון בעניינם של המערערים, הסב בית המשפט את תשומת לב המשיבה לכך שיש להעביר את אחד התיקים למותב אחר. למחרת, בדיון בעניינו של לבקוביץ', התברר לתביעה ככל הנראה כי לבקוביץ' מבקש לכפור באשמתו ולנהל הוכחות. אז ביקשה המשיבה להעביר את התיק למותב אחר. בכך, לא קמה עילה אובייקטיבית לפסילת בית המשפט. בית המשפט לא הביע את העדפתו לדון בתיק זה או אחר; באשר לטענה בדבר תחולתה של הילכת קינזי, נקבע כי בדיון מיום 15.6.2005 הביע בית המשפט את עמדתו הנוגדת את הילכת קינזי. עם זאת, זוהי טענה דיונית ולא עילת פסלות. מכל מקום, המשיבה הצהירה כי תבקש להעיד את לבקוביץ' בעניינם של המערערים רק לאחר סיום משפטו הוא.

5.        על החלטת בית המשפט הוגש הערעור שבפניי. המערערים חוזרים על טענתם העיקרית מבקשת הפסלות. לשיטתם, בית המשפט הזמין את המשיבה באופן חד צדדי לבחור איזה תיק יישאר בטיפולו ואיזה יועבר למותב אחר. בכך נוצר חוסר שוויוניות בין המערערים, שלא היו מיוצגים, לבין המשיבה. המשיבה העדיפה להשאיר דווקא את עניינם של המערערים בטיפולו של השופט ג' קרא. מכל אלה מסיקים המערערים על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. לאור הצהרת המשיבה כי לא תעיד את לבקוביץ' לפני סיום משפטו חוזרים בהם המערערים מטענת הפסלות לעניין זה. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. הבקשה להעברה הוגשה במשפטו של לבקוביץ' דווקא כיוון שהמשיבה המתינה לראות האם לבקוביץ' יודה או שמא יהיה צורך לנהל משפט בעניינו. המשיבה אינה קובעת בפני מי יידון עניינו של כל נאשם. העניין נתון להחלטת השופט. החשש למשוא פנים הוא סובייקטיבי בלבד.

6.        עיינתי בחומר שהונח לפניי ושמעתי את טענות הצדדים (ביום 12.9.2005). באתי למסקנה שדין הערעור להידחות. בנסיבות שנוצרו, בית המשפט הסב את תשומת לבה של המשיבה, המאשימה, לכך שמתבקשת העברתו של אחד מהתיקים למותב אחר. בכך, לא נוצרה עילת פסלות (השוו: ע"פ 6801/05 מושייב נ' מדינת ישראל). המשיבה ביקשה להעביר את עניינו של לבקוביץ' ולא את עניינם של המערערים. סיבותיה עמה. בית המשפט החליט לקבל את בקשת המשיבה. החלטתו היא החלטה דיונית. היא נועדה לקבוע את סדרי הדין והאדמיניסטרציה בעניינו של לבקוביץ'. אין בהחלטה דיונית כזו, כשהיא לעצמה, עילה לפסילת בית המשפט (השוו: ע"פ 9703/02 שילון נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות הנזכרות שם). בהחלטה אין גם כדי להעיד על עמדתו של בית המשפט בנוגע למערערים. לא קם חשש ממשי אובייקטיבי להטיית דעתו של בית המשפט בעניינם. פתוחה בפניהם הדרך להוכיח את צדקת טענותיהם ללא משוא פנים מצד בית המשפט (השוו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573).

           אשר על כן, הערעור נדחה.

           ניתן היום, ט' באלול התשס"ה (13.9.2005).

                                                                                      ה נ ש י א

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /דז/ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: